הכניסה חינם, ילדים בחצי מחיר

הקדמה (איך לא?)

ממש מסובך לי לכתוב על אריך קסטנר.
פשוט- כי כל פעם כשאני מחפש משפט כלשהו כדי לצטט, מוצא אני את עצמי שוב, רק לאחר כמה שעות של קריאה של כול הספר כולו, מתחילתו ועד סופו…
הפעם בסך הכול רציתי רק לציין בפניכם מה הוא סך הכול כתב בהקדמה לאמיל… והנה שוב קראתי את כל הספר, ובעצם אני מתכוון לכתוב על ספר אחר לגמרי…
אז בכל אופן, שם, בהקדמה לספר ״אמיל והבלשים״, מתאר קסטנר שהוא היה אז בעצם בעיצומה של כתיבת ספר על הים הדרומי, על פטרוזיליה המפוספסת, על אביה ראש השבט ועל אולר הטעון בתפוחי אדמה… כאשר אמיל וסיפורו נדחקו ביניהם.
נשמע מוכר?
אכן, הספר, שאריך קסטנר עסוק היה בו בכתיבתו, ושהופרע על ידי כתיבת אמיל, ראה אור כשלוש שנים אחרי… וכולנו מכירים אותו…

התחלה

בשלושים וחמישה במאי נפגשו, כמידי שבוע בימי חמישי, הילד קונרד עם דודו רינגלהוט, ויצאו הם בצוותא עם הסוס נגרו קבלו למסע לים הדרומי. מסע הרפתקאות מלא אירועים מוזרים, ובמיוחד מקומות כאלו- העיר ההפוכה, העיר העתידנית, היערות המופלאים, קו המשווה.
הסוס רוכב כמובן על סקטים (גלגליות), וקונרד ודודו רוכבים עליו, על הסוס, מדי פעם. הנה כך:

35Mai_2

אופס…
התכוונתי כך:

title

לאחר ההתחלה

הם מגיעים לעיר העתיד. שם מוצאים הם עיר משוכללת, מחושמלת, מתועשת ביותר- גורדי שחקים, מדרכות נעות, מכוניות אוטומטיות ואפילו טלפונים סלולריים, למרות שהם עדין לא נקראו כך.
הנה תהיית המתבוננים בגרדי השחקים שקדקודיהם מעל לעננים:

35Mai_1

אופס… טעות…
הנה:

GordeiShchakim

הורסט למקה צייר.
ההוצאה הראשונה של הספר ״35 במאי או קונרד רוכב לים הדרומי״ יצאה עם איוריו של טרייר, שאייר באותה תקופה את כל ספרי קסטנר. לאחר מותו של טרייר ב1951 עבר התפקיד ללמקה, שבסגנונו הלגמרי שונה והמאוד אקספרסיבי מציג מבט אחר. מאז 1968, מהמהדורה העשרים של הספר, האיורים המתפרסמים הם פרי עטו.

לפני האמצע

העיר תמיד שיחקה תפקיד מרכזי בספריו של קסטנר. הדמויות שלו נעות ברחובות ממשיים, שאת רובם אפשר למצוא גם היום. התיאורים של קסטנר מאוד פלסטיים כך שהקורא מקבל מושג תלת ממדי לגבי מבנה העיר. העיר כמקום סואן עם הרבה אקשן, אבל גם כמקום הבנוי ממבנים. ארכיטקטורה. בניינים גדולים, גבוהים וגם קטנים עם גינה.
הרבה אצל קסטנר מתרחש ברחובות. לא רק אמיל שההרפתקה שלו, כולל הסיום ההמוני, היא ברחובות ברלין. גם ב35 במאי הרבה מתרחש ברחובות. אפילו כשבבית, מסתכלים החוצה דרך החלון…
למשל:

35mai_10

35mai_5

סליחה טעיתי. הנה:

35mai_8

אמצע

אם הייתם יודעים מכמה אשפה האינטרנט בנוי, לא הייתם מאמינים לעצמיכם. ואני לא מתכוון לתכנים באינטרנט (שיש בהם טובים ופחות טובים), אני מתכוון לגלגלי השיניים, המנועים, הבוכנות, השרשראות והקפיצים המניעים את כל הדבר הזה שנקרא אינטרנט. פשוט ערימה של גרוטאות שלא ייטבו לכלום. זה שזה עוד עובד זה לבטח הנס הגדול של תקופתנו. כך שהתקלה המתוארת בעיר העתיד היא הדבר הכי ראלי בספר… אמנם העיר בחוץ מאוד מצוחצחת, סטרילית בשלמותה, אבל מספיקה תקלה קלה כדי להמיט חורבן (למרות שהרוורס בבית המטבחיים דווקא מוצא חן בעיני…).
הנה כך מתוארת הקטסטרופה אצל קסטנר:

tatirstaurant

אופס… זה לא מה שרציתי להראות… הנה הנכון:

35mai_12

האיור הזה הוא פרי עטו של מרטין לם (Martin Lamm), שהיה קריקטוריסט שוודי, שגם אייר ספרי ילדים, ובין השאר ב 1960 את ההוצאה השוודית של ״35 במאי״.
האיורים שוב שונים לגמרי, ומאוד הומוריסטים…

אחרי האמצע

אריך קסטנר היה שותף לכמה הפקות של סרטים לפי ספרים שכתב. אמיל, פצפונת, הכיתה המעופפת וגם כמובן לוטשן הכפולה. הסרטים שלהם כתב את התסריטים, עוקבים די במדויק אחרי תוכן הספר. הם נקיים מהוליווד ומציגים בין השאר גם צדדים פסיכולוגיים, שנמצאים גם בספרים, ואשר הפקות מודרניות יותר מטשטשות כדי לא להכביד על הילדים הצופים…
35 במאי לעומתם, לא צולם לסרט מעולם. אולי כי זו הפקה מורכבת מידי עם תפאורות שונות, בעיקר גרנדיוזיות, תחשבו על עיר העתיד או על עיר העצלנים עם בתים שנעים על גלגלים…
הנה מכונית עתידית פרי עטו (לא מכחולו במקרה הזה) של לם מהספר של אריך קסטנר: 35mai_11

אופס… שוב טעות… זו המכונית שהתכוונתי אליה:

35mai_18

לפני הסוף

אין סרט, יש קומיקס, והספר הזה הוא היחידי פרי עטו של קסטנר, למיטב ידיעתי, שנכתבה לפיו אופרה. המלחינה הרומנייה (Violeta Dinescu נולדה 1953)  כתבה ב1986 אופרה לפי הספר 35״ במאי״. האופרה הופקה והוצגה בהצלחה רבה כבר בכמה ערים באירופה (בניהם ווינה, המבורג , לאחר הבכורה ב1986 במנהיים) הקלטה שלה עדיין אין….
אבל כך זה נראה במיינץ: 35mai_19

וכך נראיתה הסצנה הזו אצל טריר:

35mai_14

הדור הולך ופוחת…

סוף

לפעמים נראה לנו ששמענו הד. הד של קולנו. לפעמים ההד מרוחק מאוד מאוד, כל כך מרוחק שאנחנו כבר לא ממש בטוחים שאכן הד שמענו. לפעמים מה שחשבנו שזה הד של אנחותינו, היה פשוט אנחה של משהו אחר רחוק מאוד מאוד שנשמעה חלש חלש…

napoleon

הואילו נא להראות את הכרטיסים שלכם

חג שלושים וחמישה במאי שמח…

 

תגובות ודיון

אפשר כאן…

 

אודות חולי

נולד בירושלים. גר כבר מעל לעשרים וחמש שנים בברלין, ומכור למוזיקה קלסית. בעבר חוקר מבנים, וכיום מעצב ובונה אתרי אינטרנט. בנה ועיצב גם את ״הפורטל לתרבות ואמנות״, הוא אחד ממנהליו ואחד מבעליו. מבקר אדוק באולמי הקונצרטים ובבתי האופרה, ובעל אוסף ענק של תקליטורים ותקליטים. מכור לקלסית!